ביאור:בראשית מ יט
בראשית מ יט: "בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מ יט.
יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ
[עריכה]ראה: חלומו של שר האופים
תָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ
[עריכה]ליוסף היו מספר אפשרויות מה יכול פרעה לעשות: להחזיר לכנו, לפטר, להגלות, להשאיר בבית הסוהר, לתלות, לתלות בבזיון שציפורים יאכלו את בשרו, לתלות בבזיון ולהרוג את משפחתו.
יוסף העניק לשר האופים את האפשרות הגרועה ביותר (כמעט). וכפי שנראה פרעה לא העניש את שר האופים בתליה "וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ", אלא בתליה בלבד, ככתוב: "וְאֵת שַׂר הָאֹפִים, תָּלָה" (ביאור:בראשית מ כב). למרות שזה נראה זהה, יש הבדל גדול בין תליה מכובדת לבין תליה מבזה. לא נאמר עם רכושו של שר האופים עוקל לטובת המלך, והחוק המצרי בזמנו לא ברור אם כך עשו.
אחרי ששר האופים שמע עת דברי יוסף לבטח הוא היה המום, ואפילו שפרעה "וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו" (ביאור:בראשית מ כ) ושר האופים שרת את פרעה בזמן המשתה, לבטח הוא לא היה שמח ופניו המודאגים הראו לפרעה שהוא מקבל את הדין. קיימת תופעה שאנשים שמאמינים בגורל מסיום, בדרך מסתורית או בעקיפין גורמים לתוצאה הזאת לקרות. אפשרי שעצבונו של שר האופים הביא לזה שפרעה פסק שאין לו יותר צורך בו, וחטאו מצדיק עונש מוות בתליה, בזמן ששר המשקים שחטא יחד איתו, נראה שמח וחזר לכנו.
עַל עֵץ
[עריכה]מכאן זרש לקחה את עצתה להמן: "יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו" (ביאור:אסתר ה יד), והכוונה שהעץ הגבוה יאפשר לציפורים לעמוד בבטחה "וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ".
תגובת שר האופים
[עריכה]יוסף הודיע לשר האופים, בגוף ראשון יחיד, שהוא ימות.
במידה מסוימת שר האופים נרגע כי, יוסף, שדיבר בשם אלוהים כדבריו: "הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים, סַפְּרוּ נָא לִי" (ביאור:בראשית מ ח), הודיע לו שבניו ומשפחתו לא ימותו איתו. כך גם אחשורוש פקד שרק המן יתלה, כדבריו "תְּלֻהוּ עָלָיו" (ביאור:אסתר ז ט), ובני המן לא נכללו במותו.
יוסף הודיע לשר האופים שהוא ימות במוות משפיל וכואב ביותר, כאשר הוא יהיה על העץ וציפורים יאכלו את בשרו (בחייו).
לא נאמר ששר האופים צעק על יוסף או הגיב בכעס.
הוא לא ניסה לשחד את הסוהרים ולברוח.
הוא לא ניסה להתאבד בחניקה, חיתוך או רעל, כמו אחיתופל הגילוני (שמואל ב יז כג).
נראה כאילו ששר האופים לא האמין ליוסף, לא האשים אותו, ונכנע לגורלו.